<h1>סמ"ק מצוריך סימן רנ"ו</h1>
<h2>דף לג.</h2>
וכן הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו אפילו הלוהו על המשכון אין הלוה חייב לו כלום ונוטל משכונו בחנם שמא היה מפייס את המלוה ומוחל לו והכי איתא בירושלמי דפרק בתרא דכתובות [פי"ג ה"ב] רבא בר ממל בעי הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים שנחלקו במפרנס אשת חבירו שלא מדעתו אמר רב יוסף אף בני כהנים גדולים מודים כאן שאבד מעותיו דתמן לא עלתה לו דעתו שתמות אשתו ברעב ברם (סבא) [הכא] אמר(ינן) מפייסנא ליה ומחיל לי(ה) הגע עצמך דהוה גבי[ה] משכון מפייס (הוציא) [הוינא] ליה ויהיב לי משכוני. עוד שם ר' יהושע בן לוי אומר אין לך נתפס על חבירו וחייב אלא ארנון וגולגולת בלבד רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו, עניין זה פורע חובו קורא מבריח ארי בפרק אין בין המודר (נדרים ל"ג) ואומר ר"י שאין דין מבריח ארי אלא (כשיצא) כיוצא בזה שאין המבריח מצילו מהפסד ודאי אבל אם מצילו מהפסד ודאי כגון משיב אבדה ומציל מן הארי (ו)שם לא יפסיד המבריח וכל שכן במקום (שמבריח) [שמשביח] נכסי חבירו כגון יורד לתוך שדה חבירו ונטעה וכיוצא בזה שאין לו דין מבריח ארי להפסיד לגמרי.
